תביעה שהגישה העובדת נגד ביטוח לאומי התקבלה לאחר ששני מומחים קבעו שיש קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין הפגיעה ברגליה. טענת המוסד כי הליקוי נובע מתחלואה טבעית נדחתה.
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שעבדה כ-40 שנה כטכנאית רנטגן וקבעה שיש להכיר במחלת כלי הדם שממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה. השופטת אימצה את חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק שלפיהן העמידה הממושכת גרמה לה לדלקות ודליות ברגליה ולפגיעה בקרסול שמאל.
התובעת סיפרה שכטכנאית רנטגן עבודתה נפרשת על פני חמישה ימים בשבוע במשמרות של 7 שעות כל אחת. לאורך כל היום היא עומדת על רגליה תוך הישענות ויציאת לחץ על שתי הרגליים ותזוזות חוזרות ונשנות סביב עמדתה בחדר הרנטגן.
כתוצאה מכך, לטענתה, היא לקתה במחלקת כלי דם, דליות ברגליים, אי ספיקה ורידית ועורקית ונפגעה בקרסול שמאל.
לטענת ביטוח לאומי, עבודת התובעת כטכנאית כללה הליכה ותנועות מגוונות ולכן אין מקום להכיר בפגיעות מהן היא סובלת כתאונת עבודה. פרט לכך לשיטתו, אין קשר סיבתי בין הפגיעות מהן היא סובלת לבין עבודתה. זאת ועוד לטענתו, במסמכים הרפואיים לא נמצא נזק פיזיולוגי לקרסול שמאל לתובעת רקע של דליות ברגליים כתוצאה מהריונות.
עמידה סטאטית וממושכת
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי הוכח שזמן ניכר מעבודתה שהתה התובעת במצב עמידה ו״בילתה״ בדריכה ובהזזת המשקל מרגל לרגל.
עוד קבעה השופטת כי לתובעת לא הוקצה כיסא במקום עבודתה ואף לא זמן מספיק כדי שתתוכל לשבת, לנוח ולחלץ עצמותיה.
השופטת מינתה מומחה כדי לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלת כלי הדם ברגליה.
המומחה הבהיר כי התובעת סובלת מדלקות חוזרות ונשנות בגידים ולעבודתה קשר של לפחות 50% לליקוי (כשהיתר קשור לגנטיקה, עודף משקל, אירועי פציעה, מבנה כף הרגל, ספורט-ריקוד ועוד).
למסקנה דומה הגיע המומחה ביחס לפגיעה בקרסול שמאל. הוא ציין שמדובר בתופעה האופיינית לאנשים מבוגרים בעלי עודף משקל והקשר לעבודה הוא חלקי ומהווה 50%.
עם זאת, מומחה נוסף שמונה בתיק קבע כי הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל התובעת הוא עמידה ממושכת בזמן העבודה. מומחה זה קבע כי הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ומחלתה של התובעת הוא מעל 95%.
בהמשך לחוות דעת אלו השופטת הבהירה כי הפסיקה הכירה בכך שעמידה ממושכת או הליכה ממושכת עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. זאת, במקרים בהם העמידה הממושכת התבצעה ברציפות, על פני פרק זמן ארוך, תוך תנועתיות או העברת משקל מרגל לרקל לכל הפחות בחלק משמעותי מיום העבודה.
לדבריה, ניכר מחוות הדעת כי הגורם המשמעותי ביותר שקשור להתפתחות דליות אצל התובעת הוא עמידה ממושכת ופעילות אינטנסיבית יחסית החוזרת ונשנית כמעט ללא מנוחה, מה שהביא לתחלואת הגיד ולדלקות חוזרות.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והכירה בתובעת כנפגעת בעבודה.
ביטוח לאומי חויב בהוצאות בסך 6,000 שקל.
- ב״כ התובעת״ עו"ד מלכיאל חדד
- ב״כ הנתבע: עו"דרועי הררי
עו״ד אדווה אזולאי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.