האב התאבד ב-2006. לפני כארבע שנים גילה בנו שדודו מפיץ עליו שמועות שלפיהן הוא ייחל למות אביו ואף סייע לו במעשה כדי לרשת אותו. תביעת דיבה שהגיש נגד הדוד התקבלה באחרונה.
ב-2006 אדם שם קץ לחייו כשתלה את עצמו על עץ בחצר ביתו. כ-7 שנים לאחר מכן בנו החל לחשוד שדודו (אחיו הצעיר של האב המנוח) מפיץ עליו שמועות קשות שלפיהן הוא ציפה למות האב כדי לרשת אותו ואף סייע לו במעשה ההתאבדות.
כדי לאמת את החשדות התקשרה בת זוגו של הבן לדוד והקליטה שיחות שבהן הוא משמיע באוזניה את ההאשמות החמורות ומציין שהוא מאמין בדברים וגם מספר אותם לאחרים.
בתביעת דיבה שהגיש נגד הדוד ב-2015 טען הבן שהדברים ביזו והשפילו אותו וגרמו לו להיכנס לדיכאון ולוותר על משרה פוליטית שעליה שקל להתמודד.
הוא טען שהדברים פורסמו בכוונה לפגוע בו על רקע סכסוך מתמשך בינו לבין דודו-הנתבע בקשר לירושה משפחתית וכל פניותיו לנתבע כי יחזור בו לא נענו.
הנתבע הסביר מצדו שלא ייתכן שהמנוח, שהיה חולה מאוד ונכה 100%, הצליח להוציא לפועל את ההתאבדות לבדו ואין ספק שבנו סייע לו בכך שהכין את חבל התלייה על העץ וייתכן שגם את הכיסא שהוצב מתחתיו.
לדבריו, הירושה עניינה את התובע יותר מכל והוא אמר לו לא פעם שלא אכפת לו שאביו יתאבד. הוא הוסיף שהוא לא היחיד שחושב כך וזכותו לומר את "האמת שלו" בציבור. עוד לדבריו, הדיכאון שהזכיר התובע נובע מרגשות אשם ואינו קשור אליו.
הנתבע סיכם שהתביעה הוגשה כנקמה מאחר שהתובע הפסיד מולו באותו סכסוך ירושה.
מאמין באמונה מלאה
השופט אהרון שדה מבית משפט השלום בתל אביב תיאר דיון סוער מאוד, עם אמוציות חזקות, דרמטיזציה ו"סגירת חשבונות".
הוא כתב שללא ספק פרסום על אדם שלפיו הוא היה מעוניין במות אביו כדי לרשת אותו הוא פרסום משפיל ונכנס להגדרת לשון הרע.
לדבריו, השיחות המוקלטות עם אשתו של התובע נכנסות רק בקושי בגדר "פרסום" משום שמדובר בשיחות מגמתיות ביותר שנעשו ביוזמת או בידיעת התובע על מנת לברר את השמועות.
מאידך, "איש לא הצמיד אקדח לרקתו של הנתבע" והוא אישר באוזני האישה שלדעתו התובע קשר חבל לעץ בחצר מאחר שהיה לו עניין רב יותר בירושה מאשר באביו.
בנוסף, הנתבע לא הצליח להוכיח שום טענת הגנה. הוא לא הביא ראיה כלשהי לכך שהתובע קשר חבל בחצרו של אביו ובכך "פיתה" אותו להתאבד וגם לא הוכח שהמנוח לא היה כשיר לעלות על כיסא ולקשור לעצמו את חבל התלייה. הנתבע ניזון אך ורק מ"אמונתו הפנימית", כתב.
באשר לסכום הפיצוי השופט התחשב בכך שלהתרשמותו הנתבע באמת מאמין שהתובע ייחל למות אביו וסייע לו להתאבד.
"מדובר באדם מבוגר, אחיו התאבד בתלייה, אחיינו ניהל מולו מלחמת ירושה ארוכה והתפתח סיפור במוחו שבסופו של יום הוא מאמין בו אמונה מלאה" כתב השופט והבהיר שבנסיבות אלה לא מדובר בפרסום בזדון או בכוונה לפגוע.
השופט ייחס משמעות גם להיקף הפרסום המצומצם ולעובדה שהפגיעה בשמו הטוב של התובע הייתה מזערית.
בסיכומו של דבר חויב הדוד לפצות את התובע ב-25,000 שקל בתוספת הוצאות של 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 6,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד א. טיטונוביץ
- ב"כ הנתבע: לא צוין
* עו"ד עזרא גולדמן מייצג בתביעות לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.