צעיר שסבל כל חייו מסכיזופרניה, מת לאחר שנטל תרופות, במה שנראה כהתאבדות. בשבוע שעבר בימ"ש השלום בנצרת קבע כי יש קשר סיבתי בין תאונת דרכים שאירעה שנה לפני כן, לבין מותו של הצעיר.
עדכון:
בפסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן ביום 29.10.17, התקבל ערעורם של הנהג הפוגע וחברת הביטוח "הכשרת היישוב", ונקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח. לפיכך, סכום הפיצוי שנפסק בבית משפט השלום הופחת משמעותית, והתשלום להורי המנוח יעמוד על 26,685 שקלים בנוסף לשכ"ט עו"ד של 3,500 שקלים בתוספת מע"מ.
בשנת 2010, צעיר בן 25 נפצע בתאונת דרכים. הוא נותח והשתחרר מבית חולים לאחר שמצבו התייצב. כשנה לאחר מכן, באחד הימים, אחותו הזעיקה אמבולנס לאחר שנרדם תוך כדי אכילה. למתנדבי מד"א סיפרה שלקח 10 כדורי פרוקסול או סמים.
הם מצאו אותו שוכב ללא דופק, עם הפרשות בחלל הפה, ביצעו החייאה ופינו אותו לבית חולים. כשבועיים לאחר מכן, הוא נפטר בבית החולים.
קשה היה לקבוע אם מדובר בניסיון התאבדות או בתוצאה של תופעות לוואי של תרופות, אולם על דבר אחד לא הייתה מחלוקת: מאז שהיה נער הייתה לו "היסטוריה ארוכה של מחלת נפש", כפי שציין השופט דניאל קירס מבימ"ש השלום בנצרת, שדן בתביעה שהגישו הורי המנוח נגד נהג הרכב המעורב וחברת הביטוח הכשרת היישוב.
השאלה העיקרית שעמדה להכרעה הייתה האם יש לראות במותו נזק שנגרם על ידי תאונת הדרכים. פסיכיאטרית מטעם ביהמ"ש העידה כי קשה לומר אם מדובר בהתאבדות או לא, אולם תאונת הדרכים גרמה בוודאות להחמרה במצבו הנפשי של המנוח, שבסופו של דבר הביא למותו.
הנתבעים טענו כי הרקע הבעייתי של המנוח – שמילדותו סבל מבעיות התנהגות, אושפז בבתי חולים וביצע ניסיונות התאבדות – הוא שהשפיע על מותו, בעוד שהקישור לתאונה הוא מלאכותי.
במוקד הדיון עמד אירוע שבו אחרי התאונה, המנוח איים על אמו בסכין. הפסיכיאטרית הצביעה על כך שלפני התאונה לא הייתה אלימות כלפי האם, אך הנתבעים ניסו לערער על קביעתה וטענו כי למנוח הייתה היסטוריה ארוכה של אלימות ותיקים במשטרה.
הפסיכיאטרית העידה כי היא רואה את התאונה "בהשפעה מתגלגלת" על מצבו הנפשי של המנוח, קשריו עם אמו ובסופו של דבר מותו, כאמור. עם זאת, המומחית נזהרה ולא קבעה כי התאונה היוותה סיבה בלעדית או עיקרית למותו.
לא ניתן להפרדה
"לא מצאתי כי הנתבעים ערערו את קביעתה של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, לפיה תאונת הדרכים הביאה להחמרה במצבו של המנוח", כתב השופט קירס וקבע על בסיס חוות דעתה כי התקיים קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לבין מותו של המנוח.
השופט הסביר כי במקרה כזה הנזק – מותו של המנוח – הוא נזק אחד, שאינו ניתן להפרדה. "שני גורמים (לפחות) גרמו יחד לנזק זה: מחלת הנפש של המנוח עובר לתאונת הדרכים, והחרפה במצבו הנפשי בעקבות התאונה. ההלכה הפסוקה בענין מזיקים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה היא, שכל מזיק בר-חבות חייב במלוא הנזק", כתב.
בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובעים פיצויים בסך של 205,600 שקל ושכ"ט עו"ד בסך כ-31,000 שקל. הפיצוי ניתן בגין השנים האבודות (השנים שבהן יכול היה לעבוד לו היה בחיים) וכן אבדן שירותי בן, כאב וסבל והוצאות קבורה.
יש לציין כי השופט דחה את תביעת התובעים לפיצויים בגין הפסדי שכר בפועל ותמיכה כספית של המנוח בהוריו (התובעים), בין היתר משום שלא הוכח כי המנוח עבד.
- ב"כ התובעים: עו"ד יהודה אדרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גסאן אגברייה, עו"ד שאדי אלמאדי
עו"ד ארקדי קנדינוב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.