המטפל הורשע בתקיפת הקשישה והיא תבעה פיצויים גם מבית האבות. בית המשפט דן בשאלת האחריות והחובה שחלה על המוסד.
בשנת 2011 עברה אישה זקנה למחלקה הסיעודית בבית סיעוד "בית נועם" שבקיבוץ גניגר. מצבה היה לא פשוט, היא סבלה מבעיות שונות והייתה מרותקת למיטה ואף סבלה מחוסר התמצאות בזמן ובמקום.
לייעוץ בתחום נזקי הגוף
פנו לעורך דין דיני נזיקין
באחד הימים נכנס לחדרה של הקשישה אחד המטפלים הסיעודיים שעבדו במקום, נעמד ליד מיטתה ואחז בצווארה ביד אחת. אחר כך אגרף את כף ידו השנייה והיכה אותה שלוש פעמים. הקשישה נפצעה בראשה ובעינה. בשלב מסוים נכנס מטפל אחר וראה את המתרחש. בתגובה, המטפל המכה סימן לו לשתוק. נגד המטפל נוהל הליך פלילי שבסופו הורשע על פי הודאתו בתקיפה ובאיומים על עובדי בית האבות, וגזר עליו 18 חודשי מאסר ופיצויים בסך 11,000 שקלים.
לאחר שסיים לרצות את עונשו, הגישה הקשישה לבית משפט השלום בנצרת תביעה נזיקית נגד המטפל בעוולת תקיפה. בנוסף תבעה את בית האבות בגין התרשלות כמעסיקו של העובד. הנתבע טען כי התביעה באה מתוך נקמנות ורצון להתנכל לו. כמו כן, באופן תמוה הוא הכחיש את התקיפה שבה הודה והורשע, וטען כי עד היום הוא לא יודע מה קרה שם.
מנהלת בית האבות טענה, בין היתר, שהנזקים הרפואיים הם תולדה של המצב הבריאותי שממנו סבלה הקשישה כבר לפני שעברה לבית האבות. לחילופין טענה שבכל מקרה בית האבות לא אחראי לנזק מאחר שהעובד היכה את הקשישה בזדון וללא ידיעת מעסיקיו, ובכך ניתק את הקשר הסיבתי שבין מעשיו לבין העסקתו כמטפל סיעודי.
יש להקפיד שבעתיים
השופטת רננה גלפז מוקדי קיבלה את התביעה וקבעה כי יש לחייב את המטפל בפיצויים על הנזק, בנוסף לפיצויים שהוטלו בהליך הפלילי המהווים חלק מהעונש.
לאחר מכן דנה השופטת בהתנהלותה של מנהלת בית האבות ועובדיו, וציינה כי העובדים פעלו בניגוד לנוהל שמחייב אותם לעבוד בזוגות. השופטת התייחסה לעובדה שטרם קבלתו לעבודה, האיש לא נשאל על עבר פלילי ולא נערך בירור מעמיק על עברו התעסוקתי, למעט שאלה כללית שעלתה בראיון עבודה, אז נשאל האם יש משהו בעברו שיכול להפריע לו בעבודתו. מטבע הדברים, הוא השיב בשלילה.
השופטת גם התחשבה בכך שלאחר קבלתו לעבודה הגיעו תלונות שונות על מקרים שבהם התנהג באופן בוטה ומשפיל כלפי קשישים, ואלה לא טופלו בכובד ראש על ידי מנהלת המוסד.
לסיכום, נקבע כי בית האבות התרשל הן בתהליך הסינון והקבלה לעבודה והן בפיקוח על הנתבע. השופטת הבהירה כי ההנהלה הפרה את חובתה לנקוט באמצעי הזהירות שיבטיחו את שלומה ובריאותה של הקשישה, וודאי מפני עובדי המקום.
בפסק הדין נכתב: "בחברה נאורה ומתקדמת, מן הראוי שכל אותם גורמים האמונים על שלומם ובריאותם של המבוגרים שבחברה, יקפידו שבעתיים, בפרט כשמדובר בניהול מקום שבו מתגוררים אנשים שהם תלויים וחסרי ישע."
בסופו של דבר נפסק כי התובעת תפוצה בסך 42,000 שקלים שיחולקו בין הנתבעים ביחס של 70% על המטפל ו-30% על בית האבות, ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקלים.
* עו"ד דניאל אדזיאשוילי עוסק בנזקי גוף, תאונות עבודה ותאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות ב"כ לא אוזכרו בפסק הדין.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.