הריונית בסיכון שהגיעה ל"בני ציון" בשבוע 34 עם הפרשה דמית סורבה לקבל טיפול מאחר שלא היה הסדר כספי. למחרת נמצאה העוברית ללא רוח חיים. הפיצוי: מיליון וחצי ש'
אטימות שהובילה לטרגדיה: אישה שהגיעה לבית החולים "בני ציון" בשבוע ה-34 להריונה עם הפרשה דמית חשודה סורבה לקבל טיפול, מאחר שלא היה בידה טופס 17. היא חזרה לביתה כשלמחרת הרגישה כי בתה אינה זזה ברחמה, ולכן מיהרה חזרה לבית החולים, אלא שהיה זה מאוחר מדי: העוברית נמצאה ללא דופק, והרופאים נאלצו לקבוע את מותה. השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס מבית משפט השלום בחיפה פסקה לטובת ההורים המיוסרים כמיליון וחצי שקלים.
היה זה הריונה החמישי של התובעת (39), אחרי לידת שלושה בנים והפלה אחת. הוא הוגדר "היריון בסיכון", כאשר בשבוע ה-34 עברה האישה דיקור מי שפיר בבית החולים "בני ציון". הבדיקה הסתיימה עם ממצא חשוד והזמנת התובעת להתאשפז בעוד כשבוע, לקראת ניתוח קיסרי.
התובעת, שכמהה לבת אחרי שלושה בנים, אכן התייצבה בבית החולים בחלוף כשבוע, ואף התלוננה באותה הזדמנות על הפרשה שעלולה ללמד על תחילתו של דימום מסוכן, אלא שלטענתה, הרופאה התורנית החליטה לשלוח אותה הביתה רק בגלל שלא היה בידה טופס 17.
האישה סיפרה כי ביום שלמחרת הרגישה "בטן רכה" והבחינה שתנועות העוברית נעלמו. לאור זאת היא מיהרה בחזרה לבית החולים אלא שהיה זה מאוחר מדי: בוצע לה מוניטור שאבחן כי העוברית ללא דופק.
בתביעה שהגישו האישה ובן-זוגה לבית המשפט באפריל 2021 נטען שבית החולים גרם ברשלנותו למות בתם. בתצהירה תיארה התובעת משבר נפשי וטלטלה עמוקה שפקדו אותה עקב ירידת ציפייתה להולדת בת ראשונה לטמיון.
המדינה, כמנהלת המרכז הרפואי, עתרה מנגד לדחיית התביעה, זאת על רקע עדות הרופאה התורנית שלפיה דווקא התובעת היא שסירבה להתאשפז, והיא לא מנעה ממנה טיפול בהיעדר הסדר כספי.
חריגה מהנהלים
אבל השופטת ג'ובראן מורקוס קיבלה את גרסת התביעה לפיה הסיבה לאי אשפוז האישה נעוצה הייתה באי המצאת התחייבות כספית מצדה לטיפול, תוך חריגה מנהלי בית החולים. בהמשך היא קבעה שמדובר ברשלנות אשר הובילה, למרבה הצער, למות העוברית ברחם אימה.
"התנהלות הרופאה בבית החולים היא בגדר התרשלות, ומדובר בהתנהלות לא סבירה בנסיבות תוך הפרה של חובת הזהירות כלפי התובעת", כתבה השופטת והוסיפה: "הרופאה טעתה בשיקול הדעת, בחרה להקפיד על עניינים מנהלתיים וסירבה לבדוק ללא התחייבות כספית - כאשר בה בעת נמצאת מולה מטופלת בהיריון בסיכון, מבקשת להיבדק ואף מוסרת לרופאה כי יש לה הפרשה חומה".
בתוך כך ציינה השופטת שבהיעדר אשפוז התובעת, לעולם לא נדע האם העוברית הייתה שורדת או מתה אף בהינתן הטיפול שנמנע מאימה, ומדובר ב"נזק ראייתי" מצד בית החולים. היא קבעה שההגנה לא הצליחה להוכיח היעדר קשר סיבתי בין התרשלות בית החולים לבין מות העוברית ביום שלמחרת, ולפיכך יש לקבוע שהמרכז הרפואי הוא האחראי לפטירתה הטראגית.
בסוגיית הנזק מצא מומחה בית המשפט שעקב המאורע הטראומתי נגרמה לתובעת נכות נפשית קבועה. לדבריו היא פיתחה הפרעת הסתגלות עם תגובה של חרדה, דיכאון וקשיים רגשיים, כמו גם ביטויים של "אבל לא מעובד" עם סימנים חרדתיים על רקע פוסטראומתי.
בסופו של יום פסקה השופטת לטובת בני הזוג פיצוי בסך 1,197,000 בגין ראשי הנזק השונים, בתוספת שכ"ט עו"ד של 282,500 וכן הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד רונית לנמן ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יעל וייסטוך ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.