2 מ-3 בנותיה של המנוחה היו קטינות בעת הגשת התביעה באופן שמוסיף להן זמן ל"מירוץ ההתיישנות". עבור האלמן ובתו הבכורה המאבק המשפטי נגמר
גבר שאשתו נפטרה מסרטן ובתו הבכורה לא יוכלו לנהל את תביעת הרשלנות הרפואית שלטענתם גרמה למותה, וזאת בניגוד לשתי הבנות האחרות – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת סיגל רסלר-זכאי קבעה שאף שהתביעה הוגשה בחלוף יותר מ-7 שנים, עבור הבנות הקטנות היא לא התיישנה מאחר שהיו בנות פחות מ-18.
התובעים הם בעלה של אישה אשר הלכה לעולמה בשלהי 2019 אחרי מאבק ממושך בסרטן השחלה, ושלוש בנותיהם. בכתב התביעה נטען שהחל מ-2013 פנתה המנוחה פעמים רבות בתלונות על כאבי בטן, חולשה וסחרחורות, כאשר רק בינואר 2015 הופנתה לבדיקת אולטרסאונד במכון "מור" אשר פוענחה כתקינה.
היורשים טענו כי הבדיקה, כמו גם CT שעברה המנוחה ופוענחה כתקינה, בוצעו ברשלנות כאשר אבחנתה בסרטן השחלה נעשתה חודשים רבים אחר כך, בספטמבר 2015, כשהמחלה כבר התפשטה בגופה. לאחר ארבע שנות טיפולים וסבל נכנעה המנוחה למחלה, והיא מתה. לטענת היורשים אם המחלה הייתה מאובחנת מוקדם יותר ניתן היה להציל את חייה.
תביעת הרשלנות הרפואית המקורית הוגשה בינואר 2023 – יותר משבע שנים אחרי גילוי המחלה – נגד שירותי בריאות כללית ומשרד הבריאות. באוקטובר האחרון הוגש כתב תביעה מתוקן אליו צורף כנתבע נוסף מכון "מור", שלטענת היורשים היה שותף ברשלנות שהביאה למות המנוחה.
בתגובה לכך הגיש המכון בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתו, התביעה נגדו הוגשה כתשע שנים אחרי הבדיקה שבגינה נתבע וכשמונה שנים אחרי אבחון המחלה, כך שאין מחלוקת שחלה עליה התיישנות.
היורשים לעומתו טענו שיש להתחיל את מרוץ ההתיישנות רק כעבור שנה מגילוי המחלה, כך שלמעשה התביעה לא התיישנה. זאת בהתבסס על פסיקה שבה לטענתם נקבע בנסיבות דומות כי פרק זמן של שנה לצורך בירור שאלת החבות הינו בגדר הסביר.
עמדה מוטעית
אבל השופטת רסלר-זכאי דחתה את עמדת היורשים. היא כתבה ש"עם כל הצער והכאב למצבה של המנוחה ובני משפחתה" אין הצדקה למתוח את תקופת ההתיישנות ל-8 שנים בשל טרדתם מהמחלה והטיפולים "שכן לצורך כך נקבעה תקופת התיישנות של 7 שנים שלמות ותמימות – לאפשר את תקופת הטיפול, ההתאוששות, הבירור וכל הנדרש לשם הגשתה של תביעה".
השופטת הדגישה שגילוי המחלה נעשה בשלהי 2015 בעוד שהתביעה הוגשה ב-2023, יותר משבע שנים אחר כך, ולפיכך לא נותר לה אלא לקבוע שתביעת המנוחה ויורשיה הבגירים שנכנסו בנעליה – בעלה ובתה הבכורה – נגד המכון, התיישנה.
ואולם, ביחס ליורשות שהיו קטינות בעת הגשת התביעה המקורית הגיעה השופטת לתוצאה שונה. היא הסבירה שלפי סעיף 18 לחוק ההתיישנות והפסיקה, לקטין שתובע מכוח ירושה נתונה שנה נוספת לתבוע עד גיל 19.
מאחר שבתה האמצעית של המנוחה חגגה 18 רק במאי אשתקד והבת הקטנה עדיין קטינה – קבעה השופטת שהן, ורק הן, יוכלו לנהל את תביעת הרשלנות הרפואית בשל פטירת אימן.
השופטת קבעה שהמכון יגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים. לנוכח הקטנת הפיצוי שעתיד להיפסק בהינתן צמצום התובעים – השופטת הורתה לצדדים להודיע האם הם מסכימים להעביר את הדיון בתיק לבית משפט השלום.
- ב"כ התובעים: עו"ד ליאור לויט
- ב"כ מכון מור: עו"ד אהרונסון
- ב"כ כללית: עו"ד וידוצ'ינסקי
- ב"כ משרד הבריאות: עו"ד ויסגלס אלמגור ושות'
עו"ד קרנית קמינסקי
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.