האם הפרעות שינה יכולות להיחשב כתאונת עבודה?

מקרה של אדם שעבד במשך 40 שנה במשמרות מתחלפות עורר את המחלוקת. המוסד לביטוח לאומי סבר שלא, אולם בית הדין לעבודה הפך את החלטת על סמך חוות דעת מומחה שהעריך כי יש קשר סיבתי בין אופן העבודה למצב הבריאותי.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של אדם הסובל מהפרעות שינה ודום נשימה, ודחה את עמדת המוסד לביטוח לאומי שסירב לשלם לו תגמולים בגין "פגיעה בעבודה".

עיקר המחלוקת עסקה בחוות דעת מומחה מטעם בית הדין לעבודה, ותמכה בעמדת התובע. המוסד ביקש לקעקע את עמדת המומחה, אולם השופטת יעל אנגלברג-שהם הבהירה כי "משחוות דעתו בהירה ומנומקת, לא מצאתי כי נפל בה פגם או כי יש לסטות ממנה".

התובע, כיום בן 66, עבד למעלה מ-40 שנה במשמרות מתחלפות – בוקר, ערב, לילה. בשנות ה-70 וה-80 עבד בחיפושי נפט, והחל מ-1986 עבד בחדר בקרה של חברת החשמל, המואר באורות ניאון חזקים לאורך כל היממה.

בתביעתו הוא ביקש להכיר בכך שהעבודה שיבשה את השעון הביולוגי שלו, והביאה להפרעות שינה ול"דום נשימה" (הפרעת שמתבטאת בכך שהגוף מפסיק לנשום במהלך השינה, ויכולה להגביר סיכונים לבעיות כגון שבץ מוחי).

עוד הוא טען כי כתוצאה מכך יש להכיר גם בסיכוי משנה שנגרמו בשל הפרעות אלה, כגון סוכרת ויתר לחץ דם.

למעשה, תביעתו התבססה על תורת המיקרוטראומה, המאפשרת להכיר גם באלפי "אירועים" זעירים ומצטברים, ככאלה שגורמים לתאונת עבודה.

מנגד, המוסד טען בין היתר כי עבודה במשמרות או חוסר שינה מתשמשך אינם מהווים "אירועים חוזרים ונשנים", ואין לראות בהם בסיס מספק לקביעה שמדובר במיקרוטראומה.

המומחה מטעם בית הדין התבקש לבדוק האם יש קשר סיבתי רפואי בין הפרעות הנשימה ודום הנשימה שמהן סובל התובע לבין העסקתו כעובד במשמרות מתחלפות.

מומחה זה קבע לאחר בדיקה מעמיקה כי אכן יש יותר מ-50% סבירות שתנאי העבודה של משמרות במשך שנים, השפיעו בצורה משמעותית על החמרת מצבו הרפואי".

בעניין זה המוסד טען שקיימת סתירה פנימית בחוות הדעת, שכן המומחה עצמו ציין שאין עדות שעבודת משמרות גורמת לדום נשימה בשינה, אך למרות זאת מצא קשר סיבתי של החמרת מצב בין עבודת התובע ותחלואיו.

דעת ברורה ועקבית

במהלך ההליך המוסד אף ביקש לפסול את המומחה ולמנות מומחה אחר במקומו, בטענה שהמומחה לא השיב לשאלות שהופנו אליו, אולם בקשה זו נדחתה כאשר השופטת אנגלברג-שהם החליטה כי "חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה נותנות מענה ברור ומספק לשאלות שהניח בית הדין בפני המומחה".

בניגוד לעמדת המוסד, השופטת סברה כי "חוות דעת המומחה היא ברורה, עקבית ומנומקת וממנה ניתן ללמוד על הקשר הסיבתי הישיר שבין עבודת המשמרות לבין הפרעת השינה והחמרת דום נשימתי בשינה".

גם באשר לסיבוכי המשנה, השופטת אימצה את דעת המומחה, שלפיה לתנאי עבודתו של התובע היו השפעה משמעותית על מצבו הרפואי, כולל סיבוכי המשנה.

לכן בסיכומו של דבר נקבע כי הפרעות השינה, דום הנשימה בשינה, מחלת הסוכרת ומחלת יתר לחץ הדם מהם סובל התובע מהווים "פגיעה בעבודה".

בתוך כך נדחתה תביעתו להכרה בפגיעה נפשית, משלא הוכח כל קשר סיבתי בינה לבין נזקיו מהעבודה.

המוסד חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 80,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד שי קופרשטיין, עו"ד מקסים נזרי
• ב"כ הנתבע: עו"ד מיכל כהן

*עו"ד אסתי עוקב עוסקת בדיני עבודה.
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.