בפסק הדין שהפך את החלטת המוסד נקבע כי האישה לא צריכה להיענש ולהישאר בחוסר כל רק משום שלא חיה תחת קורת גג אחת עם בעלה, שהיה נתון תחת צו הרחקה בשנים האחרונות לחייו.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בבאר שבע הזכיר לביטוח הלאומי שתפקידו להעניק תמיכה סוציאלית למבוטחים. השופטת רחל גרוס, שביטלה את החלטת המוסד שלא לשלם קצבת שאירים ומענק פטירה לאלמנה משום שלשיטתו היא ובעלה נפרדו לפי מותו, קבעה כי לא ייתכן שתישלל מהאישה זכאות לתמיכה כלכלית רק משום שהייתה קורבן לאלימות ופעלה להרחקת בעלה האלים מן הבית.
ב-2013 המשטרה הרחיקה את המנוח מהבית ואף מעיר מגוריהם של בני הזוג, והצווים נגדו נותרו בתוקף עד מותו ב-2017. למרות הכל, כשנודע לאישה שבעלה נמצא במצב קשה היא סעדה אותו בבית החולים ואף טיפלה בקבורה שלו.
את תביעתה נגד המוסד לביטוח לאומי הגישה האלמנה לאחר שתביעתה לקצבת שאירים ומענק פטירה נדחתה.
בהחלטתו בעניינה קבע הביטוח הלאומי כי היא לא עומדת בתנאי החוק לקבלת הקצבה משום שלא חיה עם המנוח יותר מ-3 שנים ובפרט בשנה האחרונה לחייו, וממילא הוא לא פרנס אותה כך שמותו לא גרם לה מחסור כלכלי.
בנוסף נקבע כי האלמנה הייתה יכולה לזכות בקצבה לו הייתה מגישה תביעת מזונות אולם היא לא עשתה זאת. שלילת מענק הפטירה הוסברה בכך שהמנוח קיבל גמלת הכנסה כיחיד ולא כזוג.
בתביעתה טענה האלמנה כי אין לזקוף לחובתה את הפרידה הפיזית מבעלה שהיא תוצאה של צווי הרחקה עקב אלימות מתמשכת. האלמנה הסבירה גם שבתקופת ההרחקה הייתה מבולבלת ומפוחדת ולכן לא התאמצה לחפש אותו כדי להגיש נגדו תביעות, מה גם שממילא הוא לא היה משתף עמה פעולה ולא היה משלם לה מזונות, כפי שלא שילם לבנותיהם.
כמו מחלה
השופטת גרוס קבעה כי אמנם למגורים המשותפים יש משקל רב אך הם רק פרמטר אחד מתוך שלל שיקולים שיש להביא בחשבון לפני ששוללים זכאות לקצבת שאירים עקב פרידה.
השופטת הדגישה עוד כי חוק הביטוח הלאומי נועד לתת מענה סוציאלי, ובהתאם לכך, הרי שאין "להעניש" את התובעת על שנאלצה להרחיק את בעלה האלים מבית או על כך שבעלה לא תמך בה כלכלית.
"לעניין זה נבהיר כי כשם שפרידה בשל מחלה או אשפוז אינה שוללת את הזכאות לקצבת שאירים, הרי שגם ניתוק עקב נסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובעת אינו יכול לשלול זכאות לקצבת שאירים", נכתב בפסק הדין.
העובדה שהבעל לא תמך באשתו או לא חויב במזונות, הוסיפה השופטת, לא שוללת את זכאותה לקבל לאחר מותו קצבה שתכליתה להבטיח לה אמצעי קיום בסיסיים. "לא יעלה על הדעת כי במקרה בו אין לתובעת אפשרות אובייקטיבית לקבל את מזונותיה מהבעל המורחק מהבית עקב אלימות, התובעת תיפגע בשנית לאחר מותו...", כתבה.
השופטת אף ציינה כי החוק לא שולל קצבה מאלמנה שלא קיבלה שקל מבעלה אבל חיה איתו באותו הבית. משכך, לא ייתכן להפלות את התובעת לעומת אלמנות אלה, רק משום שהן לא סבלו מאלימות.
ברוח זו ונוכח העובדה שהתובעת נשאה בפועל בהוצאות הקבורה נקבע שהיא גם זכאית למענק הפטירה.
הביטוח הלאומי חויב בהוצאות של 1,000 שקל.
- ב"כ התובעת: לא צוין
- ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד אתי צור אסרף
עו"ד שלמה הרדי
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.