הבעל לשעבר ערער על קביעותיו של ביהמ"ש למשפחה בנוגע לחלוקת הדירה בינו לבין גרושתו וסכום המזונות לחמשת ילדיו. אולם שופטי המחוזי סברו כי ההחלטות שניתנו הן נכונות ותואמות את ההלכה הפסוקה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש אב לחמישה על כך שחויב לשלם להם מזונות והוצאות מגורים בסכום של 8,200 שקל בחודש ולחלוק עם אשתו בדירה בה התגוררה המשפחה אפילו שנרכשה לפני הנישואים. סגני הנשיא יהודית שבח ושאול שוחט והשופט יונה אטדגי הסכימו עם ממצאיו המשפטיים והעובדתיים של בית המשפט למשפחה, ולא מצאו סיבה טובה להתערב בהם.
בני הזוג היו אהובי נעורים שגידלו יחד חמישה ילדים (כולם כיום מעל גיל 6) ונפרדו ב-2013. לפני כשנתיים הכריע בית המשפט למשפחה בתל-אביב בתביעות שונות שהגישו זה נגד זו, בהן תביעות מזונות וחלוקת רכוש.
בפסק הדין נקבע בין היתר כי הגרוש ישלם מזונות ילדים גלובאליים של כ-8,200 שקל, וכי הדירה שרכש לפני הנישואים ובה התגוררה המשפחה עד לפרידה תיחשב לנכס משותף שיחולק בינו לבין אשתו שווה בשווה.
בערעור שהגיש הגרוש על פסק הדין באמצעות עו"ד רועי ברומר הוא טען כי בית המשפט טעה כשחייב אותו לשלם לילדיו מזונות גבוהים מדי ביחס להכנסותיו, וכי לא ייתכן שדירה שמומנה בעיקר בכספו של אביו ומשכנתה ששילם מחשבון פרטי תיחשב לנכס משותף.
האישה, שיוצגה על ידי עורכת הדין סמדר נבות, עמדה מאחורי פסק הדין והדגישה כי סכום המזונות הולם את העובדה שהמערער היה המפרנס העיקרי של המשפחה, ואילו המשיבה עסקה בעיקר בגידול הילדים.
לגבי הדירה נטען כי בהתחשב בכך שמדובר בקורת הגג ששימשה את המשפחה לאורך שנים ושופצה במהלך הנישואים בעלות משמעותית הרי שאין ספק שמדובר ברכוש משותף.
תא כלכלי אחד
השופטים שבח, שוחט ואטדגי היו תמימי דעים לגבי דחיית הערעור. לגבי המזונות השופטים קיבלו את הממצאים העובדתיים של בית המשפט למשפחה שלפיהם פוטנציאל ההכנסה של האב עומד על כ-9,000 שקל וכי הוא יכול לעמוד בסכומי המזונות שנפסקו בהתחשב בזמניה שהות המצומצמים עם הילדים והעובדה שבמשך השנים פרנס את משפחתו בכבוד כמעט לבדו, ואף הצליח לרכוש שתי דירות ולערוך שיפוץ יסודי באחת מהן.
באשר לדירה נקבע כי בית המשפט למשפחה הגיע למסקנה הנכונה כיוון שהאישה הוכיחה מה שנקרא בשפה המשפטית "כוונת שיתוף ספציפית". כלומר, כוונה מצד הבעל לשותפות בנכס.
כך, למשל, אף שהמשכנתה הוחזרה מחשבונו הפרטי של המערער אין ספק שההחזרים שולמו בתקופת הנישואים, כשבני הזוג ניהלו תא כלכלי משותף אחד שבו הבעל הוא המפרנס העיקרי והאישה מגדלת את הילדים. אותו דבר נקבע לגבי השיפוץ – שהכפיל את שטח הדירה והשביח אותה.
כמו כן, נפסק כי "כוונת השיתוף הוכחה גם מהעובדה, כי בני הזוג היו חברים עוד מספר שנים לפני רכישת הדירה, שנרכשה זמן קצר לפני נישואיהם, כך שהיה ברור שזו מיועדת למגוריהם המשותפים, שם גידלו את חמשת ילדיהם כמו גם מהעובדה שהצדדים תפקדו, במשך שנות הנישואין, כתא כלכלי אחד".
לפיכך השופטים הודיעו כי הם מאמצים את ממצאיו של בית המשפט למשפחה ודוחים את הערעור. המערער חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.