בת 75 שהגיעה למתקן שטיפת רכבים התבקשה לצאת מרכבה. כשניגשה להוציא את התיק מהדלת האחורית, החליקה על מים וסבון ונפלה. כדי להכריע מי אחראי לנזק בית המשפט נדרש לקבוע אם זו תאונת דרכים לפי החוק
בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שמבטחת רכב לא אחראית לאירוע שבו נהגת הרכב המבוטח החליקה במתקן שטיפת רכבים. התובעת טענה כי ההחלקה אירעה בטרם השלימה את יציאתה מהרכב, באופן המגבש לטענתה את אחריות חברת הביטוח מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופטת עידית קצבוי קבעה שהתובעת עמדה באופן יציב על הקרקע עובר להחלקתה, ומכאן שלא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.
האירוע המדובר קרה בקיץ 2017 אז נכנסה התובעת למתקן "דיימונד ווש" על מנת לשטוף את רכבה. בשלב מסוים, לטענתה, ביקש ממנה אחד העובדים לצאת מהרכב. היא עשתה כדבריו וכשהגיעה לפתוח את הדלת האחורית ולקחת את תיקה שהיה מונח על המושב האחורי – החליקה.
התובעת הגישה תחילה תביעה לפיצויים נגד בעלי מתקן השטיפה וחברת הביטוח שלו, אולם לאחר דין ודברים היא החליטה לקשור יד אחת עם הנתבעים ולטעון כי האחריות לפיצוי מוטלת על מבטחת הרכב מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
לשיטתם, נסיבות התאונה עונות להגדרת "תאונת דרכים" שבחוק, מאחר שהתובעת נפלה לפני שהשלימה את פעולת הירידה מהרכב. על פי הנטען, התובעת לא ניתקה את המגע עם הרכב, לא עזבה אותו, לא התרחקה ממנו ולא נעלה אותו. מאחר שהחוק קובע כי ירידה מרכב היא חלק מהשימוש בו לצורך הכרה ב"תאונת דרכים", האחריות לפיצוי רובצת לפתחה של מבטחת הרכב.
אלא שהמבטחת, "ש.שלמה", הציגה גרסה אחרת. לטענתה התובעת החליקה בגלל הסבון ולא בגלל הירידה מהרכב. היא הוסיפה שנסיבות התאונה כפי שתוארו מלמדות כי עובר לתאונה התובעת השלימה את פעולת היציאה מהרכב ורכשה עמידה יציבה.
סיימה לרדת
השופטת קצבוי הסבירה שיש לבחון את המקרה בראי פסיקת העליון שהגדירה את גבולות פעולת הכניסה או היציאה מרכב לצורך תחולת חוק הפיצויים. בהתאם לפסיקה, הירידה מהרכב נבחנת בין היתר באמצעות מבחן טכני שבודק באילו שלבים הפעולה מתחילה ונגמרת.
לפי מבחן זה, הסבירה השופטת, עלינו לשאול האם התובעת רכשה אחיזה יציבה על הקרקע בטרם החליקה. השופטת השיבה על שאלה זו בחיוב. "שוכנעתי כי בעת התאונה עצמה הייתה התובעת כבר לאחר סיום הירידה מהרכב, לאחר שרכשה עמידה יציבה", כתבה.
השופטת ציינה כי מדברי התובעת עולה שבטרם ההחלקה היא הספיקה לצאת מהרכב, להתרומם, לעזוב את הדלת הקדמית ולנוע לעבר הדלת האחורית. כך שבהתאם למבחן הטכני התובעת סיימה את ירידתה מהרכב, ובעת ההחלקה היא כבר ענתה להגדרה של "משתמשת ברכב מנועי", הנדרשת לצורך הכרה ב"תאונת דרכים".
השופטת הדגישה שההחלקה אירעה בגלל מים וסבון ואינה קשורה לסיכונים הנשקפים משימוש ברכב שמפניהם בא חוק הפיצויים להגן.
היא הודתה שהעברת קו גבול באירוע בן מספר שניות על מנת לקבוע האם הוא ייחשב לתאונת דרכים, עשויה להיראות מלאכותית. עם זאת לדבריה, הקביעה הולמת את תכלית החוק לפיה הוא יוחל רק על תאונות המשקפות סיכון תעבורתי שנובע משימוש ברכב.
לפיכך השופטת דחתה את התביעה נגד מבטחת הרכב.
היא חייבה את התובעת בהוצאות בסך 2,500 שקל וביקשה מהצדדים לעדכן כיצד ברצונם להתקדם עם ההליך.
- ב"כ התובעת: עו"ד תפארת דמתי-קולה
- ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד א. ברן-תושיה ואח'
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד אילנה סקר ו/או עו"ד אורה הולט ו/או עו"ד אפי סקר
עו"ד שי איל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.