פלסטיני בעל היתר עבודה בישראל נפגע בתאונת דרכים לאחר שעלה על "טרמפ". נהג הרכב בו נסע נמלט מבלי שהותיר אחריו פרטים. בית משפט השלום בבאר שבע חייב את הקרן לנפגעי תאונות דרכים לפצות אותו, לאחר שדחה את עמדתה.
באוקטובר 2011 נפגע תושב הרשות הפלסטינית בתאונת דרכים בצומת ערערה שבדרום, לאחר שעלה לטרמפ בסביבות השעה אחת בצהריים.
נהג הרכב נמלט מהמקום לאחר התאונה, והותיר את הנפגע ללא "כתובת" לפיצוי. בנובמבר 2016 הוא הגיש תביעה לפיצוי על נזקיו נגד "קרנית" – הקרן לנפגעי תאונות דרכים, האמונה על פיצוי נפגעים שאינם יכולים לתבוע פיצוי מגורם אחר (כמו הנהג או חברת הביטוח). לאחרונה, ביהמ"ש קבע כי קרנית תפצה אותו על הנזק שנגרם לו בעקבות התאונה, לאחר שקיבל את עמדת התובע שלפיה אין לו אפשרות לאתר את הנהג הפוגע.
התובע סיפר שבמהלך נסיעתו כ"טרמפיסט" ברכב מסוג סובארו מכיוון שבט אבו עשיבה לכיוון צומת ערערה, הרכב היה מעורב בתאונה, שאחריה נמלט הנהג מן המקום. בפסק הדין לא תוארו פרטי התאונה לעומקם. מכל מקום, לאחר התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם טופל ושוחרר לביתו. לטענתו, מאז התאונה הוא סובל מפגיעה בצוואר ובגב.
מנגד, טענתה של קרנית (הנתבעת) הייתה כי התובע לא פעל ב"שקידה סבירה" כדי לאתר את נהג הרכב המעורב בתאונה. כמו כן, קרנית טענה כי במכתב שקיבלה לאחר התאונה מאת בא כוחו של התובע, נטען כי הוא בכלל נפגע בתאונה כהולך רגל, ולפיכך יש לדחות את גרסתו לגבי התאונה.
בתגובה, התובע השיב כי מדובר במכתב שהועבר על ידי מזכירתו של בא כוחו, באופן סטנדרטי ואוטומטי כ"דרך פעולה".
עשה מה שאפשר
לאחר ששמע את העדים, ועיין בדו"ח מד"א ובתמליל השיחה למוקד מד"א, השופט יורם ברוזה קבע כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים במהלך נסיעתו כטרמפיסט ברכב. לדברי השופט, בנסיבות אלה ובהיעדר ביטוח, חובה על קרנית לפצות את התובע על נזקיו.
כמו כן, השופט השתכנע שקרנית אכן מהווה במקרה זה "מוצא אחרון" לפיצוי התובע. בהקשר זה השופט הזכיר כי התובע הוא אזרח הרשות הפלסטינית אשר שהה בישראל מכוח היתר בהתאם לחוק, וכי הנהג ברח מיד מהמקום מבלי להותיר עקבות. בנסיבות אלה, לדעת השופט ברוזה, קשה לצפות מהתובע לנסות לאתר את הנהג שהוא כלל לא מכיר.
לדבריו, התובע לא יכול היה לעשות יותר כדי לאתר את הנהג. משכך, השופט החליט לדחות את טענת הנתבעת בדבר היעדר "שקידה סבירה".
בהתאם לחוות דעת מומחה שבדק את התובע, השופט קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית קבועה בשיעור של 9.75%.
בסוגיית הנזק, השופט דחה, בין השאר, את דרישת התובע לפיצוי עקב הפסדי שכר מאחר שלא הציג בפניו אסמכתאות לגבי כושר השתכרותו. הוא הוסיף כי התובע פנה לראשונה לרופא כעבור 5 שנים מהתאונה, דבר המלמד על כך שלא סבל מבעיה רפואית שמנעה ממנו לעבוד.
לפיכך קרנית חויבה לשלם לתובע סך של כ-22,000 שקל עבור כאב וסבל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כ-3,400 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד נזיקין זיאד אלסאנע
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גיא חרס
עו"ד יאיר סמוגורה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.