האישה נדחתה על ידי ועדות המדינה פעם אחר פעם. השופט ד"ר יגאל מרזל קיבל את ערעורה והשתכנע שגרסתה הוכחה. בנוסף, השופט הבהיר כי אחד מחברי הוועדה היה צריך לפסול את עצמו.
המערערת, אישה ממוצא אתיופי שהגיעה לישראל כילדה, טענה שהיא נאסרה למשך שנה בבית כלא בסודן, בהיותה ילדה בת תשע או עשר, יחד עם אמה, והכל בשל היותן יהודיות.
מעוניינים להגיש עתירה מנהלית?
עו"ד חוקתי ומנהלי
ועדת הרשות לאסירי ציון דחתה את הבקשה. הוועדה לא השתכנעה שהילדה נאסרה בשל יהדותה וכפעילה ציונית – היא בסך הכל הצטרפה להוריה.
בשנת 2013 גם ועדת ערר דחתה אותה, מאחר שסברה כי החלטת "ועדת הרשות" מבוססת היטב.
בהמשך לכך, הגישה המערערת ערעור לבית המשפט לעניינים בירושלים, שהחזיר את בקשתה לוועדת הערר לבחינה מחודשת.
לאחר שלושה דיונים, שוב דחתה וועדה הערר את הבקשה. הוועדה העדיפה את עדותו של עד שסיפר כי באותה עת היו בסודן קבוצה אסירים, המכונה "קבוצת ה-54" (אותה פעילי העלייה הכירו), ומעבר לכך לא נאסרו אנשים בשל יהדותם. לעומתו, אמה של המערערת כמו גם עד אחר, סיפרו שהייתה קבוצה נוספת של אסירים יהודים.
הוועדה הוסיפה שמסקנה זו מפריכה גם את ההכרה באם כאסירת ציון, אך ציינה כי לא ניתן להתערב בעניין זה.
על החלטה זו האישה שוב ערערה לבית המשפט בירושלים. מעבר לעדים שהעידו לטובתה בוועדת הערר, היא העלתה גם טענה נוספת. לדבריה, בהחלטת הוועדה נפל פגם, היות שאחד מחבריה – שיושב בה כפעיל עלייה ציוני – היה מעורב בהבאת יהודי אתיופיה לישראל.
המדינה טענה שהחלטת ועדת הערר סבירה ומעוגנת בחומר הראיות. בנוגע לחבר הוועדה, נטען כי לטענות כלפיו אין "אחיזה במציאות".
פגם בהליך
ואולם, השופט ד"ר יגאל מרזל קיבל את טענת העותרת שאחד מחברי הוועדה היה במצב של ניגוד עניינים, בשל נגיעתו האישית לנושא. בנוסף, ציין השופט, אותו חבר זימן עדים שעל סמך עדותם התקבלה ההחלטה לדחות את הבקשה.
בדרך כלל, במקרה שבו נפל פגם בהחלטה של רשות מנהלית, ביהמ"ש מחזיר לה את העניין על מנת לקבל החלטה חדשה. אלא שהפעם השופט מרזל החליט לדון בעניין עצמו, שכן הרשויות עוסקות בו כבר יותר משלוש שנים, כאשר אם המערערת כבר בת 90 ולא תוכל להגיע לעדות נוספת, וגם כי פשוט אין הרכב חלופי לוועדה.
אולם הייתה גם סיבה נוספת, והיא המסקנה שיש להכיר במערערת כאסירת ציון.
השופט ציין כי לא ברור מדוע ועדת הערר העדיפה עדות של עד מסוים על פני עדויות אחרות, מה שגם מעיד על פגם בהליך.
בנוסף, הסביר השופט, אותו עד שעליו הוועדה הסתמכה העיד עדות "נגטיבית" על כך שלא היו אסירים נוספים מעבר ל"קבוצת ה-54", כלומר הוא העיד על דבר שלא ראה, להבדיל מדבר שהוא ראה או ידע עליו.
השופט הצביע גם על טעם נוסף: אמה של המערערת הוכרה כאסירת ציון ב-2012 ע"י ועדה אחרת, ולכן אפילו אם מבחינה תיאורטית הוועדה הנוכחית הגיעה למסקנה אחרת – הדבר בעייתי.
בסופו של דבר, השופט התרשם שהמערערת הביאה מספיק ראיות להוכחת גרסתה, גם לגבי תקופת המאסר וגם לגבי סיבתו.
לפיכך התוצאה הייתה שהערעור התקבל, החלטת הוועדה בוטלה, והמערערת תוכר כאסירת ציון. המשיבה תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד ניר נעים
- ב"כ המשיבה: עו"ד שני רוזנבליט-שמעונוביץ
* עו"ד ויסאם ג'ורג' אסמר עוסק במשפט חוקתי ומנהלי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.