בן 70 הגיע ב-2010 לניתוח עפעפיים בביה"ח ברזילי אך עבר במקום זה ניתוח להרמת גבות. השופטת סבין כהן קבעה שבית החולים ביצע את ההליך מבלי לקבל "הסכמה מדעת" של המנותח.
בתחילת 2010 פנה אדם כבן 70 לקופת החולים שלו בתלונה על כבדות בעפעפיו הגורמת לו לקשיים בראייה. הומלץ לו לבצע ניתוח עפעפיים שבמסגרתו יוסרו חלקי עור עודפים, מה שאמור היה להקל על הראייה. לביצוע הניתוח הוא הופנה לבית החולים "ברזילי" באשקלון.
את מה שקרה לו בזמן הניתוח ולאחריו הוא גולל בתביעת רשלנות שהגיש נגד המדינה (שבבעלותה בית החולים) ב-2014.
בכתב התביעה סיפר התובע שאת הניתוח ביצע רופא בסיוע מתמחה ואלה פעלו באגרסיביות כשהוא סובל מכאבים איומים.
לדבריו, כשיצא מהניתוח ראה שמצב העפעפיים כלל לא השתפר והופתע לגלות שהרופאים ביצעו בו ניתוח להרמת גבות ולא ניתוח עפעפיים.
התובע הוסיף שלאחר מכן הופנה למרכז הרפואי שיבא ושם עבר סוף סוף את ניתוח העפעפיים המיוחל שהקל מאוד על ראייתו.
התובע דרש פיצוי של 250,000 שקל על הנזקים ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. הוא הדגיש שרופאי בית החולים ברזילי ביצעו את הניתוח באופן רשלני וללא קבלת הסכמתו. לדבריו, הניתוח גרם לגבות שלו להתעגל, כיער את פניו והקנה להם "הבעה של דרקולה".
הנתבעת טענה מצדה שהסבירה לתובע מתחילת הדרך שהוא מוזמן לניתוח גבות והוא אף חתם על "טופס הסכמה לניתוח". לדבריה, בידי הרופא המנתח שיקול דעת האם לבצע ניתוח עפעפיים או ניתוח גבות בהתאם לבדיקת המטופל בזמן אמת ולא הייתה כל רשלנות בביצוע הניתוח עצמו.
בקשר למראה פניו של התובע טענה הנתבעת שקשת הגבות שלו נראית טבעית והצלקות אינן בולטות.
אדם בעיני עצמו
השופטת הבכירה סבין כהן מבית משפט השלום באשקלון קבעה שבחירת הרופא לבצע ניתוח גבות במקום ניתוח עפעפיים לא הייתה רשלנית שכן מחוות הדעת הרפואיות עלה שמדובר בהחלטה לגיטימית שמתבצעת רק על שולחן הניתוחים.
גם בקשר למהלך הניתוח עצמו קבעה השופטת שלא הייתה התרשלות והבהירה שאמנם אחרי הניתוח הכבדות בעיניו של התובע לא נעלמה כליל אך זו תוצאה אפשרית ומסתברת של ניתוח מסוג זה.
השופטת הוסיפה שלהתרשמותה אין במראה פניו של התובע "כיעור או שינוי משמעותי" ולכן גם בהקשר זה אין בסיס לקביעה שהמנתח התרשל.
עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובע שהנתבעת לא קיבלה את הסכמתו המודעת קודם לניתוח.
במסגרת זו קבעה השופטת שהנתבעת לא הציגה בפני התובע את האפשרויות השונות ושהוא היה משוכנע לכל אורך הדרך שהוא עתיד לעבור ניתוח עפעפיים.
השופטת ציינה שהנתבעת לא יכולה להסתמך רק על הכתוב בטופס ההסכמה לניתוח והייתה מוטלת עליה החובה להסביר לתובע מהן האלטרנטיבות הטיפוליות העומדות בפניו, ליידע אותו שקיים סיכון שניתוח גבות לא יפתור כליל את הבעיה ולהציג בפניו את האפשרות שיחול שינוי במראה פניו.
השופטת כתבה שאמנם למתבונן מהצד קשה להבחין בשינוי משמעותי בפניו של התובע לאחר הניתוח אך "יש משמעות למראה פניו של אדם בעיני עצמו" וניכר שהתובע חווה את השינוי כמשמעותי מאוד לרעה.
בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובע ב-65,000 שקל על כאב וסבל בתוספת 2,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ונסיעות.
לחובת הנתבעת נפסקו בנוסף הוצאות של 21,500 שקל ושכ"ט עו"ד של 5,850 שקל.
- ב"כ התובע: לא צוין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אמיר כצנלסון
עו"ד משה שור
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.