האח טען שאימו לא הייתה כשירה לחתום על ההסכם ואחיו ניצל את חולשתה. השופטת הבהירה ש"רצונו של אדם כבודו" ושניתן לבצע פעולות משפטיות גם עם מחלת נפש
שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, איריס אילוטוביץ' סגל, דחתה לאחרונה תביעה לביטול הסכם מתנה שנערך בין אימו המנוחה של התובע לבין אחיו למחצה, במסגרתו האם העניקה לנתבע את דירתה. התובע טען שאמו הייתה מאושפזת מספר פעמים בחייה בבית חולים אברבנאל. לדבריו, בשל מצבה הנפשי היא לא הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה ואחיו השפיע עליה באופן בלתי הוגן לתת לו את הדירה. הנתבע הכחיש את הטענות וציין שקיבל את הדירה מכיוון שהיה היחיד שדאג למנוחה. מומחה רפואי קבע שלמרות מחלת הנפש המנוחה הייתה כשירה, ובית המשפט קבע שהיא פעלה מרצון.
ב-2016 חתמה המנוחה על הסכם מתנה שבמסגרתו העניקה לאחד מילדיה את דירתה בתל אביב, והזכויות נרשמו על שמו בטאבו.
שנתיים לאחר מכן היא נפטרה בטרם עת מסרטן, בהיותה בת 53. האם הותירה אחריה שני בנים ובת משלושה אבות שונים.
באותה שנה הגיש אחד מבניה תביעה לביטול המתנה שניתנה לטובת אחיו למחצה. לדבריו, האם אובחנה כחולת סכיזופרניה כבר בשנת 1982 ובמהלך השנים היא אושפזה לפחות 9 פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים. לשיטתו, עקב מצבה הנפשי המנוחה לא הייתה כשירה לנהל את ענייניה הרכושיים בעצמה ובטח שלא לחתום על הסכם מתנה. לטענת התובע, אחיו ניצל את חולשתה הפיזית, הנפשית והשכלית של האם וגרם לכך שזכויותיה בדירה יעברו רק אליו.
הנתבע טען מנגד כי עסקת המתנה נעשתה מרצונה של אימו, כשהיא צלולה בדעתה ובאמצעות עורך דין. לדבריו, היא נימקה את הרצון לתת לו את הדירה מכיוון שהוא זה שדאג לה בחייה.
מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי שמצא כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על ההסכם.
רק סטיגמה
השופטת אילוטוביץ' סגל דחתה את התביעה. היא הסבירה כי מחלות פסיכיאטריות מלוות בסטיגמה, אולם "בעשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית באפשרויות הטיפול הזמינות עבור מי שחלו במחלות פסיכיאטריות".
השופטת המשיכה וציינה כי גם בפסיקה כבר נקבע שלא כל הפרעה נפשית שוללת את כושרו של הסובל ממנה להתקשר בחוזים.
במקרה זה, המומחה הרפואי שעיין בלא פחות מ-3,000 מסמכים רפואיים של המנוחה קבע כי במועד החתימה על ההסכם המנוחה הייתה מסוגלת להבין את מהותו וכשירה לערוך אותו. על אף ניסיונו של התובע לערער על הקביעה באמצעות מסמכים רפואיים נוספים, ציינה השופטת, דעתו של המומחה נותרה בעינה.
בנוסף, עורך הדין שערך את ההסכם העיד כי להתרשמותו המנוחה הייתה צלולה בדעתה כשחתמה על המסמך לאחר שהביעה בפניו את רצונה לעשות זאת, ולא בגלל עושק או כפיה.
השופטת הוסיפה שהתובע לא הביא כל ראיה המעידה על כך שהמנוחה הייתה נתונה להשפעה פסולה מצד אחיו.
לאור זאת, נקבע כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על ההסכם וכי עסקת המתנה לא נערכה תוך ניצול לרעה או תחת השפעה בלתי הוגנת, ואין מקום להורות על ביטולה.
התובע חויב ב- 30,000 הוצאות.
- שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.
עו"ד הילה בורנשטיין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.