אב לששה ילדים נפטר והותיר משק. אחד הילדים קנה את חלקם של האחרים בנחלה. לפני כמה שנים התכחשה אחת האחיות לעסקה – והפסידה בתביעה
השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אחותו בה ביקש להצהיר כי רכש ממנה את חלקה במשק שירשו מאביהם. לצדדים ארבעה אחים נוספים, שהסכימו עם עמדת התובע. האחות המתנגדת טענה כי התובע השתלט על המשק וכי כספים שהעביר לה בעבר היו פיצוי על דמי שכירות שגבה במשך השנים. השופטת העדיפה את גרסת התובע.
לאב המנוח, שנפטר ב-1978, ששה ילדים. המנוח ואשתו, אם הילדים, נפרדו ב-1966, אז עזבה האם את הבית במשק. חמשת הילדים (חלקם קטינים) נותרו לגור בבית עם האב ובת זוגו השנייה, איתה גר במשק עד לפטירתו. לאחר הפירוד נולד להורים בנם השישי, שגר עם האם. האם נפטרה זמן קצר לאחר שנפטר האב.
ב-1980 ניתן צו ירושה לפיו ירשו את האב ששת ילדיו. במרכז התביעה עמד המשק שהותיר האב וטענת התובע לפיה הוא פיצה את אחיו תמורת הזכות לקבלו.
התובע סיפר שכשאביו נפטר הוא היה עדיין קטין, ונותר לגור במשק עד שהשתחרר מהצבא ב-1985. לדבריו, עד לשנת 2008 החזיקו במשק שניים מאחיו. בהמשך, אף אחד מהיורשים לא הביע עניין במשק והיה ברור להם שהוא זה שיקיים את הנחלה.
ב-2005 הסכימו האחים לבקשתו לרכוש את חלקיהם במשק. לצורך כך הוא פנה לשמאי שהעריך את שוויו ב-360,000 דולר. תשלום המס הצפוי הוערך ב-120,000 דולר. לאחר הפחתת מיסים וחובות שרבצו על המשק, הוא שילם לכל אחד מהאחים כ-20,000 דולר.
התובע ציין שביולי 2008 חתמו שניים מהאחים על תצהירי "העברה ללא תמורה" בגין 1/6 מהנחלה לטובתו. מאז לדבריו הוא נוהג במשק מנהג בעלים.
כל האחים, פרט לאחות אחת, לא התנגדו לתביעה. מדובר באחות שלא הוחתמה על תצהיר העברה, לטענת התובע לנוכח יחסי האמון והקשר הקרוב ששרר בין הצדדים.
האחות טענה כי התובע השתלט על המשק וקיפח את זכויות יתר היורשים. לדבריה, בשנת 2008 היא התלוננה על כך ולכן הוא שילם לה סכום של כ-20,000 דולר "על חשבון שכר הדירה" שגבה.
לא הגיוני
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבלה את גרסת התובע וקבעה שהיא מסתברת יותר. זאת, בין היתר, על בסיס פניית התובע לשמאי, העובדה שהוא שולט במשק מאז תשלום הפיצוי, והתצהירים עליהם חתמו שניים מהאחים, כמו גם הסכמת יתר האחים לעמדת התובע.
היא ציינה שמחומר הראיות ומהעדויות עלה שגם הנתבעת, כמו יתר האחים, הסכימה שהתובע יקבל את המשק ב-2008 כנגד תשלום הפיצוי שהוסכם. לקביעת השופטת, גרסת הנתבעת שהתשלום שולם לה בעד דמי שכירות לא הוכחה והיא משוללת היגיון.
השופטת הוסיפה שגרסת התובעת גם משוללת היגיון. זאת, מכיוון שעלה בבירור מחומר הראיות שעד 2008 התובע לא החזיק במשק כך שלא ברור מדוע שהנתבעת תפנה דווקא אליו בדרישה לתשלום שכירות.
זאת ועוד, התובע הוכיח שבשנת 2008 פרע את כל החובות שרבצו על המשק ללא השתתפות יתר היורשים באופן המחזק את גרסתו.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהתובע השלים את העסקה עם הנתבעת לקבלת המשק לידיו, וכי היא ויתרה על זכויותיה תמורת הפיצוי ששולם לה במלואו.
הנתבעת חויבה בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ערן פלס, עו"ד נתן אבהר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אילון עישר ועו"ד לילך זילכה (נתבעת 1 - המתנגדת), עו"ד אושרי בסיל (נתבע 3), עו"ד אלי בוטבול (נתבעת 4)
עו"ד נתי אוסטר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.