אגודת "יד-שרה" מכרה מגרש בירושלים, אך שכחה לציין בחוזה שהעניקה לבעלי אחד המגרשים השכנים זכות המגבילה את אפשרויות הבנייה במגרש.
מרדכי פרץ הירשנבוים רכש בספטמבר 2007 מגרש בשטח של 1.7 דונם בירושלים מיד-שרה. הוא שילם על כך 6.5 מיליון דולר. בהסכם המכר הצהירה יד-שרה שהמגרש חופשי מכל זכות לצד שלישי, ונקבע, כי במקרה של ביטול ההסכם בגין הפרה יסודית ישולם פיצוי מוסכם של 650,000 דולר.
לכתבות נוספות בנושא:
בסוף 2010, בזמן שהירשנבוים ערך את הליכי התכנון במגרש שקיבל לחזקתו, התברר לו לפתע כי הרבה לפני שהתקשרה עמו בעסקה, התחייבה יד-שרה בפני בעלי המגרש הצמוד שכל בנייה שתיעשה תשמור על רווח של 3 מטר לפחות מגבול המגרש. מה, שלטענת הירשנבוים פוגע משמעותית באפשרויות הבניה לגובה על המגרש הצר והמאורך ומפחית את שוויו במיליוני שקלים.
הירשנבוים שלח ליד-שרה הודעה על ביטול ההסכם בגין הפרתו ובגין הטעייה וחוסר תום לב במשא ומתן. יד-שרה דחתה את הודעתו, וטענה כי התחייבותה בפני בעלי המגרש הצמוד אינה משליכה על זכויותיו של הירשנבוים. היא הוסיפה, כי המצג לפיו המגרש נקי מכל זכות של צד שלישי שיקף נכונה את המציאות המשפטית, שכן לאף אחד אחר, מלבד הירשנבוים אין זכות במגרש עצמו.
משכך, הירשנבוים הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לביטול ההסכם ולהשבת התמורה ששילם בתוספת הפיצוי המוסכם. בסך הכל תבע הירשנבוים כ-36.5 מיליון שקל.
בתביעתו טען, כי אם היה יודע מראש על ההתחייבות כלפי בעל המגרש הצמוד לא היה רוכש את המגרש, או שהנתון היה משתקף באופן ברור בתשלום על העסקה. עוד הוא טען, כי הצהרת הנתבעת שהמגרש נקי מכל זכות לצד שלישי וכי לא ידוע לה על מום נסתר בו, לא הייתה נכונה.
הנתבעת טענה כי עובדות כתב התביעה אינן מלמדות על הפרה יסודית של ההסכם או על ביטולו. לדבריה, התחייבותה כלפי השכן היא אישית ואינה חלה על התובע, והוא רשאי לבנות במגרש בהתאם לתכניתו המקורית. עוד היא טענה, כי לפי חוק המקרקעין זכותו של התובע עדיפה על זכותם של בעלי המגרש השכן ממילא.
לבסוף טענה הנתבעת, כי מדובר לכל היותר בפגם בכריתת החוזה המצדיק את ביטולו, ולא בהפרת ההסכם, ולכן התובע לא זכאי לפיצוי המוסכם.
הסכימו ביניהם
השופט משה בר-עם קבע, כי הנתבעת הטעתה את התובע כשלא גילתה לו על התחייבותה כלפי בעל המגרש השכן. לשיטת השופט, מדובר בעובדה מהותית ביותר, שכן התחייבות זו עלולה לחשוף אותו להליך משפטי עתידי מול בעל המגרש השכן ולסיכון ממשי לחייבו באכיפת ההתחייבות – מה שעלול לגרום לו לנזקים קשים.
השופט הוסיף, כי הצדדים קבעו ביניהם בהסכם שהפרת חלק המבוא להסכם, שבו הוצהר בין היתר כי המגרש נקי מזכויות לצד שלישי, נחשבת ל"הפרה יסודית" המזכה בפיצוי מוסכם. לכן, התובע זכאי לפיצוי.
השופט בר-עם קיבל את התביעה במלואה. הוא הורה על ביטול החוזה ויד-שרה חויבה לשלם לתובע 36,429,846 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 118,000 שקל.
* עו"ד מאיר גוטרבוים עוסק בדיני חוזים ומסחר.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.