המועצה הדתית רעננה נסתה להתחמק מאחריותה לשלם לרב שפרש לגמלאות את זכויותיו בטענה שמעולם לא העביר לה דיווחי נוכחות. ובכל זאת, ביה"ד לעבודה הורה לה לשלם, ולא מעט.
בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה את המועצה הדתית ברעננה לשלם כ-254 אלף שקל לרב של אחת השכונות בעיר בגין מענק "שנים עודפות" ודמי חופשה ומחלה שלא שילמה לו כשפרש מהתפקיד. השופטת הבכירה מיכל לויט קבעה כי העובדה שלא ניתן היה לעקוב אחר שעות העבודה של הרב לא שוללת ממנו את זכויותיו.
התובע הועסק כרב שכונתי במשך קרוב ל-38 שנים מטעם המועצה הדתית ברעננה. במקום לפרוש לגמלאות בגיל 67, הרב המשיך בתפקידו עד שמלאו לו 74 שנים ופרש בפועל ב-2013. לדבריו, במועד הפרישה נצברו לטובתו ימי מחלה וחופשה רבים שלא שולמו לו בטענה שבמהלך שנות העבודה הוא לא העביר דיווחי נוכחות.
בתביעה שהגיש ב-2014, הרב ביקש לחייב את המועצה והמדינה – האחראית על תקציב המועצה – לשלם לו את מלוא התנאים שהיה זכאי לקבל במועד פרישתו.
לטענתו, הוא מעולם לא נדרש לדווח על נוכחות או היעדרות לנוכח אופיו המיוחד של התפקיד, שכולל "עבודה" בשבת וכן עבודה בשעות נוספות ללא תשלום. לשיטתו, הוא זכאי לקבל תשלום על 1,130 ימי מחלה. בנוסף, הוא צבר 90 ימי חופשה אך דרש תשלום על 55 ימים מאחר שזהו מניין הימים המקסימלי שניתן לפדות.
עוד נטען כי על פי ההסכמים הקיבוציים שחלים על העסקת רבנים, מי שהשלים למעלה מ-35 שנות עבודה זכאי לקבל "מענק שנים עודפות". על כן, הוא ביקש להורות לנתבעות לשלם לו את המענק האמור.
בתגובה, המדינה טענה שיש לדחות את התביעה נגדה משום שהיא לא נחשבת למעסיקה של הרב.
המועצה טענה מצידה שבמהלך השנים הרב ניצל ימי חופשה ומחלה אך היא לא יכלה לעקוב אחריהם משום שהוא לא דיווח על נוכחותו בעבודה. משכך, לכל הפחות יש להפחית כמות משמעותית ממניין הימים שתבע.
באשר למענק, נטען כי השנים בהן הרב עבד לאחר גיל 70 לא נספרות במניין הוותק ולכן הוא לא זכאי לו.
הרצוי והמצוי
השופטת לויט קיבלה את טענת המדינה ודחתה את התביעה נגדה. לעומת זאת, התביעה כנגד המועצה התקבלה במלואה.
בהקשר זה, השופטת שוכנעה שבמהלך כל תקופת עבודתו במועצה התובע לא נדרש לדווח על נוכחותו בעבודה. יתרה מכך, היא מצאה כי רק לאחר פרישתו משרד הדתות קבע נוהל שמחייב רבנים בשירות הציבורי לדווח על נוכחותם בעבודה.
השופטת העירה שמצב בו עובד לא מדווח על נוכחות אינו "בגדר הרצוי", אך מאחר שכך היה נהוג במועצה במשך שנים רבות, לא ניתן לשלול מהתובע את זכאותו לדמי חופשה ומחלה.
באשר למענק שנים עודפות, השופטת קבעה כי הזכאות למענק נבחנת "על פי מצב הדברים במועד הפרישה בפועל". מאחר שבמועד הפרישה התובע צבר את הוותק הנדרש לקבלת המענק, נקבע כי הוא זכאי לקבל אותו.
בסופו של דבר, המועצה חויבה לשלם לתובע 254,367 שקלים הכוללים את המענק על השנים העודפות שעבד וכן דמי חופשה ומחלה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עבודה גאוין חנן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד שלומית משיח-שי ועו"ד איריס גלילי יולזרי
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.