הולכת רגל נפלה ממרצפת שקועה ושברה את רגלה. נקבע שמדובר במפגע של ממש והעירייה התרשלה כשלא פעלה באופן יזום לאיתורו ותיקונו
בית משפט השלום בתל אביב הורה לאחרונה לעיריית רמת גן לפצות אישה שנפלה ממפגע במדרכה ושברה את רגלה. בתביעה שהגישה נגד העירייה טענה האישה שנפלה ממרצפת שקועה ושבורה במדרכה ושברה את רגלה. העירייה מנגד הטילה ספק בנסיבות התאונה, אך השופט אמיר צ'כנוביץ התרשם כי עדות התובעת הייתה מהימנה. הוא קבע כי מדובר במפגע של ממש והעירייה לא הוכיחה כי פעלה באופן יזום לאיתור מפגעים או לביצוע תחזוקה תקופתית ולכן התרשלה. עם זאת נקבע אשם תורם לתובעת כיוון שלא הוכח כי לא הייתה יכולה להבחין במפגע.
בתביעה שהגישה נגד העירייה טענה התובעת (55) שבשעת בוקר מוקדמת בינואר 2018, בעת שהלכה במדרכה ברחוב שלם בעיר, נתקלה רגלה במרצפת שבורה ושקועה, שלא היה ניתן להבחין בה עקב ערימת אשפה שהסתירה אותה. היא נפלה ושברה את קרסול ימין.
התובעת צירפה תמונות של המפגע, ותמונה של מקום האירוע לאחר שהמפגע תוקן.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 5%.
מנגד, העירייה הטילה ספק בגרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה. היא הפנתה למכתב שחרור של התובעת מבית החולים לאחר התאונה, בו נכתב כי התובעת "מעדה ונפלה" ולא אוזכר כי נפלה מבור. כך לטענת העירייה ניתן ללמוד כי מדובר במעידה ולא בנפילה מבור.
נפלה ולא מעדה
השופט צ'כנוביץ קיבל את התביעה. הוא ציין שהמסמך הרפואי אינו יכול לבסס את טענת הנתבעת לאופן התרחשות הנפילה כיוון שמדובר במסמך שנועד לצרכים רפואיים בלבד והרופא בוודאי לא התיימר לדייק בנסיבות ולערוך הבחנה בעניין סיבת הנפילה.
השופט מצא כי עדותן של התובעת ושכנתה שראתה אותה שרועה על המדרכה לאחר הנפילה היו עקביות וברורות, ותמכו זו בזו. לעומת זאת, הנתבעת נמנעה מלהעיד גורם מוסמך כלשהו בעירייה שייתן התייחסות לעניין איתור תקלות בעיר ותיקונן.
השופט הסביר שנפסק לא פעם שעל עירייה, כמי שאמונה על תקינות המדרכות בעיר, מוטלת החובה לפעול בזהירות כלפי תושבי העיר ומבקריה.
לטעמו של השופט במקרה זה מדובר במפגע של ממש, כיוון שאחת המרצפות הייתה שקועה או חסרה באופן שייצר ממש בור במדרכה. הוא ציין שהעירייה, שהמדרכה מצויה בתחום אחריותה ושיפוטה, אחראית לתור אחר מפגעים.
משלא הוצגה מטעם העירייה כל ראייה המלמדת שהיא אכן פעלה לאיתור מפגעים וסיכונים או ביצעה תחזוקה תקופתית, נקבע שהיא התרשלה.
לצד זאת נקבע לתובעת אשם תורם בשיעור 15%, מאחר שהיא לא הוכיחה את הטענה שאשפה מפוזרת מנעה ממנה להבחין במפגע. השופט ציין כי מצופה מהולך רגל לשים לב למפגעים בקרקע.
כמו כן, מאחר שהתובעת לא צירפה לתביעתה חוות דעת רפואית (לטענתה בשל חסרון כיס) לא נקבעה לה נכות רפואית.
סך הכל בגין הפסד שכר לעבר, הפסד פנסיה לעבר, עזרת צד ג' לעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות וכאב וסבל, בניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי נקבע לתובעת פיצוי של 62,202 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 17% ואגרת בית משפט.
- באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.
עו"ד יעקב אברהמוב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.