המטופלת עברה מילוי שפתיים שלא מצא חן בעיניה, ומאז לא הפסיקה להטריד את הרופא שביצע אותו. הפעם הדבר יעלה לה ביוקר.
השופט אביים ברקאי מבימ"ש השלום בתל-אביב פסק פיצויי לשון הרע לזכות רופא שתבע – ולא בפעם הראשונה – אישה שהייתה מטופלת שלו בשנת 2008, כאשר ביצע טיפול בשפתיה.
התביעה הוגשה בעקבות מקרה שאירע בשנת 2012. הרופא-התובע טען כי הנתבעת התפרצה אל המרפאה שלו ולתוך חדר הטיפולים, בזמן שהיה באמצע טיפול במטופלת אחרת, והתחילה לקלל אותו ולקרוא לו "רוצח", תוך שהיא צועקת עליו כי "הרס לה את השפתיים".
תלונות אלה התייחסו לטיפול שבוצע בה עוד בשנת 2008, כאמור, ולאחר שכבר התנהל בין הצדדים הליך משפטי, שבו הם הגיעו לפשרה, במסגרתה הנתבעת התחייבה לשלם לתובע 5,000 שקל ולא להגיע למרפאה שלו יותר.
לא רק שזה לא עזר, אלא שגם לפני תביעה זו, התובע הגיש נגדה שתי תובענות שעסקו במניעת הטרדה מאיימת, ומאוחר יותר, לדבריו, הוגש נגד הנתבעת גם כתב אישום בגין התפרצות.
על כל פנים, הפעם הנתבעת טענה כי הגיעה למרפאה מאחר שלא הייתה מרוצה מהטיפול וכי כעסה על התובע. לשיטתה, מעשיה הם בגדר הבעת דעה וביקורת על אופן הטיפול, ומהווים "הגנה על ענין אישי כשר" – אחת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע.
עם זאת, יש לציין כי בשלב מאוחר יותר היא סתרה גרסה זו ולפתע הוסיפה טענות שלפיהן התובע משך בשערה והיכה אותה.
כאשר עומתה עם הסתירה שבין גרסאותיה, הנתבעת טענה כי האלימות מצד התובע למעשה התרחשה באירוע אחר (משנת 2013), וציינה כי "מתבלבלת מכל התביעות שלו".
לא התפרצות רגעית
כך או כך, השופט ברקאי השתכנע שאין לתת אמון בגרסת הנתבעת, גרסה שבעיניו הנתבעת עצמה לא האמינה בה, ואשר השתנתה במהלך המשפט.
לעומת זאת, השופט ציין כי הוא "נותן אמון מלא בגרסת התובע ביחס לכך שאכן נכחו במקום מטופלות נוספות וכי הנתבעת נכנסה גם לחדר הטיפולים".
מכאן השופט עבר להיבט המשפטי של העניין, והבהיר כי הביטוי "רוצח" המופנה כלפי רופא המבצע טיפולים גורם באזני מי ששומע אותו להכפשת הרופא, מקצועיותו ואופן הטיפול אותו הוא נותן. על כך השופט הוסיף כי "לא במקרה הגיעה הנתבעת למרפאתו של התובע אלא בכוונת מכוון על מנת להטיח בו דווקא שם את אמירותיה".
כמו כן, השופט הזכיר שלא מדובר בהתפרצות רגשות רגעית שאירעה בסמוך לטיפול – שגם היא אינה מוצדקת – כי אם במעשים שהנתבעת עשתה שנים לאחר הטיפול, וכן שנים לאחר הליך משפטי שהתייחס להתנהלותה.
בהמשך פסק דינו השופט הסביר שלנתבעת אין הגנות כלשהן בחוק. השופט קבע כי הנתבעת לא פעלה בתום לב, וכי אמירותיה אינן מהוות ביקורת מקובלת כלפי רופא. "הביקורת המקובלת צריכה להיעשות ולהישמע בצינורות המקובלים, לא בצעקות במרפאתו של התובע – בוודאי לא בצעקות שנים לאחר הטיפול ולאחר שהנתבעת התחייבה לא להתייצב במרפאה", כתב.
בנוגע לגובה הפיצוי, מחד השופט התחשב בכך שהתובע לא הוכיח נזק ממוני כלשהו וכן כי מצבה הנפשי של הנתבעת רעוע, ומאידך הזכיר שלא מדובר בטעות או במעשה שנעשה בתום לב, כאמור.
בסיכומו של דבר, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 25,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מעין רגב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ברונו בלנגס
*עורך דין ליאור שבי עוסק בדיני לשון הרע
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.