ב-2013 ראש מועצת ג'סר אל זרקא חשף את שם העובדת, משכורתה וחובה למועצה בתכנית רדיו. השופטת מיכל פריימן התרשמה שהוא ביקש לעשות לעצמו יחסי ציבור על חשבון העובדת וחייבה אותו ב-30,000 שקל.
לפני כארבע שנים אישה שמועסקת כמזכירה במועצה המקומית ג'סר אל זרקא הגישה באמצעות עמותת "קו לעובד" תביעה נגד המועצה. היא דרשה השבת סכומים שקוזזו משכרה בגין חובות מים וארנונה.
ביוזמת קו לעובד נערך במאי 2013 דיון בסוגיה בשידור חי ברדיו אל שמס. עורכת הדין מטעם העמותה עלתה לשידור והשיבה לשאלות השדרן אודות התביעה. שמה של העובדת ופרטיים מזהים אחרים לא צוינו בשלב זה.
במהלך השידור הועלה על הקו גם ראש המועצה. מרגע זה נחשפו שמה וזהותה של העובדת, פרטי שכרה וגובה החובות שלהם טוענת המועצה.
בתביעה שהגישה נגד ראש המועצה דרשה העובדת פיצוי של 100,000 שקל על פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע. היא טענה שהנתבע פרסם בשידור פרטים אישיים שלה כמו שמה וגובה משכורתה. כמו כן לדבריה, הנתבע ציין שהיא חייבת 85,000 שקל למועצה, טענה חסרת כל בסיס.
התובעת הדגישה כי בהיותה אישה דתית המתגוררת בכפר קטן חוותה ביזוי והשפלה מדבריו של הנתבע. היא סיפרה שלא האזינה לשידור בזמן אמת אך חברים ומכרים התקשרו אליה בסערת רגשות וענייניה הפרטיים הפכו ל"שיחת היום". היא הוסיפה שבקהילה שבה היא חיה מקובל לחשוב שכשיש לנשים חובות הדבר מלמד על בעיות במשפחה ומדובר בעניין שנהוג להסתיר ולהתבייש בו.
לדבריה, ראש המועצה ביקש בהתנהלותו להפגין על חשבונה את אסרטיביות גביית החובות בה נוקטת המועצה מבלי להתחשב בנזק שעלול להיגרם לה.
ראש המועצה טען מנגד שהופיע בשידור מתוקף תפקידו ולא כאדם פרטי ובמצב זה יש לו חסינות ואין לחייב אותו באופן אישי.
הוא הוסיף שהדברים אינם לשון הרע או פגיעה בפרטיות שכן כל אדם יכול היה להיחשף לפרטים במסגרת ההליך שניהלה התובעת מול המועצה בעניין הקיזוז.
בכל מקרה לדבריו עורכת הדין של התובעת היא שחשפה ראשונה את שמה בשידור ומאחר שהאייטם כולו היה ביוזמתה, התובעת אינה יכולה לבוא בטענות.
לא הסכימה לחשיפת הפרטים
אך השופטת מיכל פריימן מבית הדין לעבודה בחיפה קיבלה את התביעה. היא קבעה שראש המועצה היה הראשון שחשף באופן מפורש את שמה של העובדת, משכורתה, והיקף החוב הנטען.
"חובותיה למועצה וגובה שכרה של התובעת הינם נתונים שחשיפתם מהווה פגיעה בפרטיות התובעת", כתבה השופטת והוסיפה שאין לקבל את טענת הנתבע שהנתונים היו ידועים ממילא שכן בפסק הדין שניתן בהליך בעניין הקיזוז כלל לא פורטו נתוני שכרה של התובעת או גובה חובה למועצה.
השופטת הוסיפה שהתובעת לא ידעה שהנושא יעלה לשידור ציבורי וממילא לא הסכימה לחשיפת פרטיה האישיים.
זאת ועוד, השופטת כתבה שהדברים מהווים ללא ספק לשון הרע ולנתבע לא עומדת הגנת "אמת דיברתי" שכן הוא לא הוכיח שווידא מה היקף החוב של התובעת בטרם ציין זאת בשידור. השופטת כתבה בהקשר זה שנראה שהנתבע ביקש לעשות לעצמו יחסי ציבור ולהוכיח שהמועצה עושה הכל כדי לגבות חובות ולכן הוא גם לא יכול לחסות תחת הגנת תום הלב.
השופטת דחתה את טענות הנתבע בעניין החסינות מאחר שלא הוגשה בקשה מסודרת ועצמאית בנושא.
בסיכומו של דבר חייבה השופטת את ראש המועצה לפצות את התובעת ב-30,000 שקל. לטובת התובעת נפסקו בנוסף הוצאות של 1,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אודליה שפירא
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מוחמד דרוויש, עו"ד תייסיר קאסם
עו"ד אבישי שמואלי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.