בית משפט השלום קיבל את טענת הרשת כי הפרסום שהפיצה עליה הזכיינית, לפיו היא נמצאת תחת חקירה של רשות המסים, יכול היה להשפיע על גורלה הכלכלי ועל קשריה העסקיים. עם זאת, נקבע כי כינוי בעל הרשת "גנב" ו"שקרן" הוא הבעת דעה אישית ואינו נחשב ללשון הרע.
באוגוסט 2013 הוגשה לבית משפט השלום בראשון-לציון תביעת לשון הרע על ידי רשת חנויות ההלבשה התחתונה "אפרודיטה". התביעה הוגשה נגד אחת הזכייניות של הרשת, שהפעילה שתי חנויות בקניון הזהב שבראשון-לציון.
השמיצו אתכם?
פנו ל- עורך דין לשון הרע
לטענת הרשת, הזכיינית החלה להפיץ עליה שמועות לא מבוססות בקרב גורמים עסקיים כמו זכיינים וספקים, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהפסיקה להפעיל את החנויות בזיכיון. בכך, טענה הרשת, פעלה הזכיינית בכוונה לפגוע בשמה הטוב ובפרנסתה, בניגוד לחוק.
הרשת ריכזה את האמירות של הזכיינית לשני פרסומים נטענים. בראשון היא כינתה את בעל הרשת "גנב", "רמאי", "שקרן" ו"נוכל". ובשני היא הפיצה כי מתנהלת נגד הרשת חקירת מע"מ על הנפקת חשבוניות כפולות, ולכן היא נמצאת בסכנת קריסה כלכלית.
הרשת ביקשה שהזכיינית תפצה אותה, ללא הוכחת נזק, ב-100 אלף שקל על כל פרסום, ושתפרסם מכתב התנצלות בעיתון בנוסח שיאושר על ידה.
הזכיינית הכחישה את האמירות הנטענות, וטענה כי הרשת לא הוכיחה אותן ואף לא פירטה היכן ומתי הן נאמרו או פורסמו. בכל אופן, היא טענה, שגם אם נאמרו אי-אילו דברים, היא אמרה את האמת.
גידופים וקללות
סגן הנשיאה ארז יקואל קיבל את התביעה בחלקה.
בהתייחסותו הוא פיצל את הפרסומים לשניים. לגבי הפרסום הראשון קבע השופט כי הוא כולל גידופים וקללות, שאינם נכנסים בהכרח תחת לשון הרע. במקרה זה, סבר השופט, כי התובעת לא באמת התייחסה לאמירות חשיבות או פגיעה ממשית, וגם התרשם כי הן נאמרו בשיחות אישיות שניהלה הנתבעת מול אדם אחד ולא מול קהל רחב.
לדברי השופט כי האמירות ככל הנראה מביעות את דעתה הסובייקטיבית של הנתבעת והיא נלווית לסכסוך המתמשך בינה לבין הרשת, ולפיכך החליט לדחות את הטענה כי מדובר בפרסום לשון הרע.
ואולם, הוא לא סבר כך בנוגע לפרסום השני, שלדעתו בהחלט עלול לפגוע בתובעת, ולכן הוא בגדר לשון הרע. להפיץ על חברה כי מתנהלת נגדה חקירת מע"מ וכי היא בסכנת קריסה "אינה עניין של מה בכך ויכולה להיות בעלת השלכות הרות גורל על עתידה הכלכלי ועל קשריה העסקיים", כתב השופט.
אמירות כאלה, קבע השופט, אינן פרסום לגיטימי הנובע מיריבות עסקית.
השופט גם דחה את טענת הנתבעת כי באמירותיה יש אמת, משום שבעת הפצת השמועה הן לא היו נכונות (לאחר מכן, רשויות המס אכן הגיעו אל הרשת).
עם זאת הוא קבע כי הנתבעת לא נהגה בזדון וברשעות, אם כי בהתנהלותה היה חוסר תום לב, ולכן אין מקום לחייב אותה במלוא הפיצוי המתאפשר לפי החוק (כפי שדרשה התובעת).
לבסוף פסק השופט יקואל כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי מתון בסך 22 אלף שקל עבור הפרסום השני בלבד. השופט גם דחה את בקשת התובעת בדבר ההתנצלות, שכן החוק אינו מאפשר לו לחייב את הנתבעת להתנצל.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ירון לוין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גיא קינן
* עו"ד רועי ויסמן עוסק בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.