תבע לאכוף הסכם בנוגע למשק – שהוא בעצמו מסכל

גבר דרש שגרושתו תעביר לבעלותה את המשק במושב שרובצים עליו חובות, כפי שקובע הסכם הגירושים ביניהם. אלא שהשופט קבע כי התובע היה זה שמנע את ההעברה בשל עיקולים שהוטלו בגללו על הנכס

גבר שתבע ליישם הסכם גירושים בנוגע למשק שבו התגורר עם גרושתו במהלך נישואיהם, נדחה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בקריית גת. בין השאר תבע האיש לאכוף סעיף בהסכם שמורה על העברת המשק לידי האישה. ואולם השופט אריאל ממן התרשם שדווקא התובע הוא זה שמנע את קיום ההסכם, בין היתר בגלל העיקולים שהוטלו על חלקו במשק בשל חובותיו.

בתחילת נישואיהם גרו הצדדים בשכירות באשדוד וזמן קצר לאחר מכן עברו לגור במשק נשוא ההליך, שהיה בבעלות אם האישה. כשנה לאחר מכן עשו בני הזוג לשעבר רילוקיישן לארצות הברית וכשחזרו חיכתה להם הפתעה נעימה: אימהּ של האישה החליטה לתת להם את המשק במתנה.

למרות זאת, בשלב מסוים יחסי הצדדים התערערו והם החליטו להתגרש. באוקטובר 2010 הם חתמו על הסכם הגירושים הראשון, שקבע בין השאר כי המשק והצימרים שבו יועברו במלואם לאישה.

בהמשך ניהלו הצדדים הליכים משפטיים בנוגע לאישור הסכם גירושים אחר. בינואר 2016 החליט בית הדין הרבני שלא לאשר את ההסכם השני, ועתירת הבעל לבג"ץ כנגד החלטה זו נדחתה כעבור שנתיים. במשך כל זמן ההידיינות המשפטית עד להכרעה הסופית היה בתוקף צו שעיכב את ביצוע ההסכם הראשון, אשר ניתן לבקשת הבעל.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2021 טען הבעל שגרושתו מונעת את קיום הסכם הגירושים (הראשון והקובע), ובין היתר את הסעיף המורה על העברת המשק לבעלותה. מנגד טענה האישה שבעלה לשעבר הוא האשם באי קיום ההסכם נוכח העיקולים שהוטלו על המשק בשל חובותיו, צו העיכוב שהוטל לבקשתו במסגרת ההליכים המשפטיים ודרישת רמ"י להסדיר את בניית הצימרים הלא חוקיים במשק פרי מעשי ידיו, כתנאי להעברת הבעלות.

בלי צימרים אין מזונות

השופט ממן קבע שהצדק עם האישה. לדבריו, בניגוד מוחלט לטענת הבעל לפיה גרושתו היא שמנעה את קיום ההסכם הוכח ההיפך הגמור – שהיא עשתה מעל ומעבר לצורך העברת המשק לבעלותה, כאשר התובע הוא שסיכל זאת.

כך, בכל הנוגע להסדרת המבנים הבלתי חוקיים במשק, כלומר הצימרים שבנה הבעל, מצא השופט שהאישה נמצאת בעיצומו של תהליך מול המושב והיא אינה שוקטת על שמריה. אגב, בהקשר זה טענה האישה שהתובע רימה אותה, שכן מזונות הילדים משולמים לה על-ידו באמצעות השכירות המתקבלת על הצימרים, ואילו כעת יהיה צורך להרוס אותם – כך שלא ברור מהיכן הם ישולמו לה בעתיד.

יתרה מכך, השופט התרשם כי בפעולותיו שלו סיכל הבעל את העברת המשק לגרושתו. כך, במהלך חקירתו הודה התובע שהוא זה שביקש בזמנו צו לעיכוב העברת המשק לאישה ובית הדין הרבני נעתר לבקשתו, ולמעשה אסר את קיום הסכם הגירושים הראשון כל עוד ההידיינות המשפטית בין הצדדים נמשכת.

לא זו אף זו, האישה הציגה לבית המשפט מסמך המלמד שעל המשק הוטלו עיקולים כתוצאה מחובות הבעל ומתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו בגללם, אשר מנעו את העברת הבעלות. השופט סיכם ש"לא הוכח כי התובע עשה כל שניתן על מנת לאפשר לנתבעת ליישם את הוראות ההסכם, שהרי לא ייתכן כי מחד הוא תובע את הנתבעת לביצוע הוראות ההסכם, כשלמעשה הוא זה אשר מונע את ביצוען באמצעות צווים ועיקולים שונים שניתנו בעטיו ו/או באשמתו".

התביעה נדחתה והגבר חויב לשלם לגרושתו הוצאות משפט בסך 90,000 שקל.

• ב"כ הנתבעת: עו"ד שירי מלכה
• ב"כ התובע: לא צוין

עו"ד נתי אוסטר עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.