בפסק דין שפורסם לאחרונה מתח בית המשפט המחוזי בתל אביב ביקורת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שהתעלם בעיניו מראיות חד משמעיות. נקבע כי הזכויות בדירה שבמחלוקת יירשמו על שם התובע בלבד, ולא על שם גיסתו – היורשת של אחיו – משום שכך סוכם ביניהם.
בפברואר 2012 הגיש התובע תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נגד גיסתו, אשת אחיו המנוח. התובע גולל את הרקע לתביעתו, כשסיפר כי הוא ואחיו ירשו מאימם שתי דירות בהרצליה – דירה "ארבע" ודירה "חמש". הדירות נרשמו באופן שווה על שמם, אולם בפועל דירה ארבע יוחסה לתובע ודירה חמש לאח.
לייעוץ בתחום
פנו ל- פורום דיני משפחה
בדצמבר 1996, לאחר שהאח ביקש למכור את דירה חמש, הוסכם כי הוא יקבל את מלוא התמורה עבורה, בעוד שהתובע יקבל את מלוא הזכויות בדירה ארבע. האח קיבל ייפוי כח מהתובע וניהל את מכירת הדירה לבדו.
לאחר זמן מה, פנה התובע לאחיו וביקש להעביר את כל הזכויות בדירה ארבע על שמו בלבד. האח הסכים אך התעכב. בהמשך חלה האח בסרטן, ומשסבר שלא יהיו לו בעיות עם העברת הזכויות, התובע העדיף שלא "להציק" לו. באוגוסט 2006 האח נפטר.
התובע פנה לגיסתו – היורשת הבלעדית של אחיו – וזו סירבה להעביר את הזכויות על שמו. בלית ברירה, פנה האיש לבית המשפט שיצהיר על זכותו המלאה בדירה.
הגיסה הכחישה כי הדירות חולקו, וטענה שבמסגרת התחשבנות בין האחים הועברה לתובע מחצית מדירה חמש. משכך, היא אף הגישה תביעה נגדית לפיה מחצית הזכויות בדירה ארבע שייכות לה, וכך גם מחצית מדמי השכירות שהתקבלו ממנה עד היום.
השופט נפתלי שילה דחה את התביעה והצביע על סתירות ותמיהות רבות שפגמו באמינותו של התובע. השופט סבר כי אכן היו התחשבנויות בין האחים, ומהן הסיק כי הגיסה זכאית למחצית הזכויות בדירה כיורשת.
באוקטובר 2014 התובע ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. לטענתו, תביעתו נדחתה בשל "אי דיוקים" זניחים לחלוטין ה"בטלים בשישים" ביחס למסמכים התומכים באופן חד משמעי בגרסתו.
לראיה הסביר התובע כי בית המשפט קבע עובדתית שהאח קיבל את כל דמי השכירות מדירה חמש לפני שנמכרה, ושלמערער כלל לא היה חלק במכירת הדירה. לשיטתו, עובדות אלו תומכות בטענתו כי הזכויות בדירה ארבע שייכות לו בלבד, כולל כספי השכירות.
הגיסה מנגד טענה כי ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, ועליה לקבל את הקביעה כי עדות המערער הייתה מלאה סתירות ובלתי אמינה.
"אין מנוס מלהתערב"
הערעור התקבל. השופטים ד"ר קובי ורדי, ישעיהו שנלר וחגי ברנר סברו כי "אין מנוס מלהתערב בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה שהתעלם מראיות חד משמעיות התומכות בגרסת המערער".
לדעתם, חומר הראיות מוביל למסקנה שונה, לפיה לא רק שהכספים שהתקבלו ממכירת דירה חמש הועברו כולם לידי האח, אלא שהתובע מעולם לא קיבל נתח מהם.
השופטים סברו כי גם העובדה שהמערער נהג כמנהג בעלים בדירה ארבע והכניס את השכירות ממנה לכיסו, מעידה על ההסכמות בין האחים, שאם לא כן, הגיסה הייתה צריכה לדרוש את דמי השכירות במשך עשר השנים שקדמו לתביעה.
לאור האמור, ביטלו השופטים את פסק הדין של ביהמ"ש למשפחה, וקבעו כי למערער הזכות להירשם כבעל מלוא הזכויות בדירה ארבע.
נפסק כי הסכומים שהמערער שילם לגיסה עבור מחצית דמי השכירות יוחזרו לו, בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך 36 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד בועז קראוס; עו"ד עמית אלזם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אייל רוזובסקי; עו"ד אלמירה אמרה
* עורך דין חי מכלוף, ממשרד יוסף אוריין וחי מכלוף, עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.